החלטה בתיק בש"פ 7930/13

           זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט נ' אבו טהה) לדחות את בקשת העוררת לעצור את המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו ולשחררו למעצר בית.

1.        ביום 8.10.2013 הגישה העוררת לבית המשפט המחוזי כתב אישום נגד המשיב (להלן: כתב האישום) בו הואשם בכך שביום 25.9.2013 נסע ברכבו באזור התעשייה בעיר רהט, האט בסמוך לשני אנשים שעמדו בצד הכביש, יונס טלאלקה ואחיינו (להלן: המתלונן), וירה לעברם דרך חלון הרכב מספר יריות באמצעות אקדח שהחזיק בידו. כתוצאה מאותו הירי חדרו שני קליעים לידו ולחזהו של המתלונן והוא אושפז בבית החולים לצורך השגחה וטיפול. על-פי כתב האישום הרקע לירי הוא סכסוך - שטיבו לא הוברר - אשר פרץ בין משפחתו של המשיב למשפחתו של המתלונן. בשל מעשה זה הואשם המשיב בעבירות של נשיאת נשק ותחמושת, חבלה בכוונה מחמירה ויריות באזור מגורים.

2.        בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה העוררת בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בהחלטתו מיום 13.10.2013 ציין בית המשפט המחוזי כי המשיב לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו, אך טען לכרסום בהן. טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי שקבע כי המתלונן ודודו זיהו את המשיב, אותו הם מכירים היכרות קודמת, כאדם שירה בהם, וכי המקום להתייחס לטענות המשיב ביחס למהימנותם של עדים אלה הוא במסגרת ההליך העיקרי. יחד עם זאת, סבר בית המשפט כי יש מקום לקבל תסקיר של שירות המבחן על מנת לשקול אפשרות לשחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

           בתסקיר שהוגש ביום 6.11.2013 (להלן: התסקיר הראשון) ציין שירות המבחן כי נוכח עברו הפלילי של המשיב הכולל ארבע הרשעות בעבירות רכוש ותקיפת שוטרים, וכן נוכח חומרת האישומים המיוחסים לו והתייחסותו המצמצמת אליהם, הוא מתרשם כי קיימת "רמת סיכון גבוהה להישנות התנהגות פוגענית ופורצת גבולות בעתיד" מצידו של המשיב. ביחס לחלופת המעצר שהוצעה בעיר קריית גת, ציין שירות המבחן כי התרשם שהערבים המוצעים יתקשו להציב גבולות בפני המשיב ולהוות עבורו גורמי סמכות.

3.        בדיון נוסף שנערך בבקשה למעצר עד תום ההליכים ביום 7.11.2013, ביקש המשיב לדחות את הדיון ולאפשר לו להציע חלופת מעצר הדוקה יותר מזו שנפסלה על-ידי שירות המבחן ובית המשפט המחוזי נעתר לבקשה זו בקובעו כי שירות המבחן לא פסל באופן עקרוני את שחרור המשיב לחלופת מעצר ועל כן יש לבחון את האפשרות לשחרור המשיב לחלופת מעצר אחרת. על כן, נדחה המשך הדיון ליום 21.11.2013 ונקבע כי עד למועד זה יגיש שירות המבחן תסקיר מעצר נוסף.

           בתסקיר שהוגש ביום 19.11.2013 (להלן: התסקיר השני) המליץ שירות המבחן להימנע משחרורו של המשיב גם לחלופת המעצר הנוספת שהציע בעיר לוד, בציינו כי הערבים המוצעים מכירים את המשיב באופן שטחי בלבד, כי קשה להעריך את השפעתה של "סולחה" שנטען כי התקיימה בין משפחת המשיב ומשפחת המתלונן, וכן כי  לנוכח התנהגותו הבעייתית של המשיב אל מול גורמי אכיפת החוק ומסוכנותו, קשה לתת בו אמון.

4.        בהחלטתו מיום 21.11.2013 קבע בית המשפט המחוזי כי אין מחלוקת שהמעשים המיוחסים למשיב מעידים על מסוכנות לשלום הציבור, בפרט נוכח עברו הפלילי הכולל הרשעות בתקיפת שוטרים. אולם, כך קבע בית המשפט המחוזי, חלופת המעצר המוצעת בעיר לוד היא חלופה ראויה והולמת, בשים לב לריחוק הגיאוגרפי בינה ובין מקום ביצוע העבירה וכן בהינתן הערבים המוצעים לחלופה זו, אשר הותירו עליו רושם חיובי. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי בדיון מיום 7.11.2013 העיד בפניו השייח' איברהים אלעמור על "סולחה" שנערכה בין המשפחות המעורבות, בנוכחות נכבדים מהמגזר הבדואי, ולשיטת בית המשפט יש ליתן לכך משקל משמעותי במסגרת הערכת מסוכנותו של המשיב. עוד קבע בית המשפט כי למעט הרשעה אחת בגין עבירה שבוצעה בשנת 2011, יתר הרשעותיו של המשיב נוגעות לעבירות שביצע בשנים 2006-2005 ויש ליתן משקל לחלוף הזמן מאז ביצוען של עבירות אלה. בשל כל הטעמים שפורטו קבע בית המשפט המחוזי כי יש הצדקה לסטות מהמלצת שירות המבחן והורה על שחרור המשיב למעצר בית מלא בעיר לוד בפיקוח הערבים שהציע, בתנאי שיחובר למערכת האיזוק האלקטרוני, ובכפוף להפקדה כספית וערבויות שייחתמו.

5.        העוררת מציינת כי למשיב ארבע הרשעות קודמות, כאשר שלוש מתוכן נוגעות לעבירות של תקיפת שוטרים, ולשיטתה הדבר מוכיח כי הוא אינו סר למרותם של אנשי אכיפת החוק ולכן אין ליתן בו אמון. עוד טוענת העוררת כי לנוכח מאפייני אישיותו של המשיב, המעשים המיוחסים לו ועברו הפלילי, העריך שירות המבחן כי נשקפת ממנו מסוכנות גבוהה, ובית המשפט לא העלה נימוקים כבדי משקל שיצדיקו סטייה מממצאים אלה. כמו כן טוענת העוררת כי הסתמכות המשיב על ה"סולחה" שנטען כי נכרתה, אינה עולה בקנה אחד עם עמדתו ועמדת אחיו המצוינות בתסקיר ולפיהן אין כלל סכסוך בין משפחתם למשפחת המתלונן, והיא מוסיפה וטוענת כי מכל מקום כבר נפסק שהסכם "סולחה" אינו ערובה לאיון המסוכנות, בפרט מקום שבו לנאשם עבר פלילי המלמד כי מסוכנותו אינה נוגעת לסכסוך הקונקרטי בלבד. לבסוף מציינת העוררת כי המשיב נעלם מביתו לאחר האירוע ואותר בבדיקה אקראית שערכה המשטרה רק כשבוע לאחר מכן. לטענת העוררת עובדה זו מעלה עילת מעצר נוספת והיא - החשש להימלטות המשיב מאימת הדין.

6.        המשיב סומך את ידיו על החלטת בית המשפט המחוזי ומבקש להותירה על כנה. לטענתו אין כל סכסוך בין משפחתו ובין משפחת המתלונן והן ערכו "סולחה" רק בשל טענה של קרוב משפחה רחוק לקיומו של סכסוך וכראיה לכך הוא מציין כי שתי המשפחות חיות ביחד מאז האירוע ועד היום, ללא מעשי אלימות נוספים. כמו כן טוען המשיב כי הוא הורשע אמנם שלוש פעמים בתקיפת שוטרים, אך זאת בין השנים 2006-2003 ומאז ועד היום לא ביצע עבירות דומות. המשיב מוסיף וטוען כי נראה ששירות המבחן זקף לחובתו את העובדה שהכחיש קשר לאירוע וטען להיעדר סכסוך בין משפחתו ובין משפחת המתלונן, אך לשיטתו כך צפוי לנהוג עציר הטוען לחפותו. לבסוף טוען המשיב כי בהתחשב במרחק הגיאוגרפי בין מיקום החלופה ובין מקום מגוריו של המתלונן, האיזוק האלקטרוני וזהות המפקחים, ניתן להסתפק בחלופת המעצר אותה אישר בית המשפט המחוזי לשם השגת מטרות המעצר.

7.        דין הערר להתקבל.

           אין מחלוקת בין הצדדים בדבר קיומן של ראיות לכאורה ובדבר עילת המעצר. על כן יש לבחון האם ניתן להגשים את מטרות המעצר במקרה דנן בדרך של חלופת מעצר. בית משפט זה עמד לא אחת על המסוכנות הרבה שיש לייחס למי העושה שימוש בנשק חם, לרבות בשל סכסוכים הפורצים בין משפחות, ונקבע כי, ככלל, מסוכנות זו אינה ניתנת לאיון בדרך של חלופת מעצר (ראו למשל בש"פ 6843/11בחירי נ' מדינת ישראל (27.9.2011) (להלן: עניין בחירי); בש"פ 5682/12 אלפרחין נ' מדינת ישראל (20.8.2012); בש"פ 5384/08 קבועה נ' מדינת ישראל (1.7.2008)). בענייננו, שניים מהקליעים שירה המשיב - על-פי חומר הראיות לכאורה - פגעו במתלונן ופצעו אותו בחזהו ובידו, ונראה כי אך יד המקרה היא שהירי לא הסתיים בתוצאה קטלנית בפרט בהינתן העובדה כי הוא בוצע תוך כדי נסיעה. העובדה כי הירי המיוחס למשיב בוצע לאור היום וכן עברו הפלילי הכולל שלוש הרשעות בעבירות של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, הגם שאינן מן הזמן האחרון, מעמידים בספק רב את מידת האמון שניתן לייחס לו כי יקפיד על תנאי חלופת מעצר. כך התרשם גם שירות המבחן בשני התסקירים שהגיש בהם עמד על מסוכנותו של המשיב והמליץ להותירו במעצר. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי התקיימו נימוקים "מבוססים וכבדי משקל" אשר הצדיקו סטייה מהמלצה זו ומן ההלכה הנוהגת (עניין בחירי, בפס' 6; בש"פ 9376/09 פלוני נ' מדינת ישראל, פס' 9 (1.12.2009)). אשר להסכם ה"סולחה". טיבו של הסכם זה אינו ברור, נוכח העובדה כי המשיב מכחיש קיומו של סכסוך עם משפחת המתלונן ועל כן, נראה לכאורה כי הדברים הם בבחינת תרתי דסתרי. לכך יש להוסיף את עברו הפלילי של המשיב המלמד כי מסוכנותו אינה תחומה לגדר סכסוכים משפחתיים בלבד (ראו והשוו: בש"פ 2890/09 חסן נ' מדינת ישראל (6.4.2009); בש"פ 9100/09 שעבאן נ' מדינת ישראל (25.11.2009)).

           אשר על כן, הערר מתקבל. המשיב ישהה במעצר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. 

           ניתנה היום, כ"ב בכסלו התשע"ד (25.11.2013).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   גק

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,   www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: